רגעים קטנים בחיים שלנצח זוכרים – חוויה מטורפת בתוך דירות דיסקרטיות –

צהריים טובים לכולכם, אינני מעוניין לחשוף את שמי האמתי, מטעמי סודיות, אבל בוא נניח ששמי הוא יונתן, ואני באמצע שנות הארבעים.

כמו הרבה גברים, אף אני, כאשר הגעתי לגיל ארבעים עברתי את משבר גיל הארבעים. כל הזמן הייתי עסוק בלמצוא דברים חדשים, הרפתקאות, תחביבים. למשל – עשיתי עגיל באוזן, עשיתי קעקוע של נמר על הזרוע הימנית, נסעתי כל שני וחמישי לארץ אחרת. למרות כל מאמציי להתמודד עם משבר גיל הארבעים, עדיין חשתי בריקנות, בלי היכולת להבין מה עוד חסר לי.

אני גבר נשוי, אפשר להגיד שאני נשוי באושר. אני עם אשתי כבר כמעט עשרים שנה. תמיד חשבתי שהזוגיות שלנו מיוחדת במינה, יש לנו תקשורת מעולה, אנחנו מדברים על הכל, ואף פעם לא נרדמים כועסים. הסקס בינינו, כך האמנתי, הוא בהחלט טוב, אומנם התדירות לא משתווה לימים שהיינו צעירים, אבל בכל זאת אנו משתדלים לשכב כל כמה ימים, ועד היום שהפך את כל מה שחשבתי וידעתי על סקס, חשבתי שאנחנו במקום מצוין.

אתם בוודאי סקרניים מאוד כעת, ושואלים את עצמכם – מה כבר יכול לקרות שבעטיו מתהפכים ככה כל החיים? ובכן, אני לא בטוח שתאמינו לי. לא סיפרתי על מה שקרה ושהמשיך לקרות לאף אחד, למעט לחבר הכי טוב שלי, שהוא יותר מאח בשבילי.

ביום סגרירי, עבדתי בחברת תקליטים, כמו בכל יום שגרתי בחיי, ובמהלך הפסקת הצהריים התיישבה לידי אחת העובדות. בהתחלה רק הנהנתי בראשי לשלום. לא חשבתי עליה כלום, לא לטוב ולא לרע, סתם עוד בחורה שבצוות העובדים שלנו.

לפתע היא פנתה אליי והחלה לשפוך את לבה – תמצית הדברים הייתה בעיקר וידוי על העבודה הנוספת שלה. היא סיפרה לי בשקט, שכאשר היא מסיימת את יום העבודה במשרד, היא מתחילה את עבודתה השניה. שאלתי מתוך נימוס גרידא, איזו עבודה? היא התקרבה אליי, ולחשה לי בקול מפתה – "אני עובדת נערת ליווי בירושלים ומעניקה את השירות רק בתוך דירות דיסקרטיות.

בשנייה אחת השפרצתי את כל המיץ ענבים ששתיתי, ונעתקו המילים מפי, מה שבהחלט לא מאפיין אותי. סקרנותי התעוררה ומיד שאלתי – מדוע? היא סיפרה באריכות כי העבודה בחברה איננה מתגמלת אותה כמו שצריך, וכי ההוצאות שלה הרבה יותר גבוהות מן ההכנסות שלה.

היא הוסיפה כי היא יודעת שמדובר על המקצוע הכי עתיק בעולם וברור כי הוא הכי לא מכבד את הנשים. בהתחלה היה לה קשה, אבל היא הסתגלה. עוד היא אמרה – כי היא מעניקה שירותי ליווי אך ורק דירות דיסקרטיות, על מנת שאף אחד לא יזהה אותה, וכך השם שלה יוכפש ובוודאי שיפטרו אותה ממקום העבודה.

השיחה לא הייתה יותר מדי ארוכה, אבל היו בה כמה רגעים קטנים מיוחדים, שלא תמיד חווים בחיים, אבל בוודאות לנצח אזכור אותם.